פרו ורבו
הרב יניב חניאטוטבתתשעג28/12/2012
שאלה:
לרב שלום,רציתי לדעת אם בני זוג מביאים לעולם רק בנים האם הם לא קיימו את מצוות פרו ורבו?
תשובה:
על פי חז"ל לא. יש צורך ללדת בן ובת כדי לקיים את המצווה. על פי דעה אחרת בגמרא צריך שגם בן ובת אלו ילדו ילדים כל אחד.תשובות נוספות בנושא-
כשרות
אפשר לשרוף קצת באש את הצד של הכף שהנחת על החלבי.
לא הבנתי את הקשר לחרוזים בקצה השני, למה זה קשור להכשר?
אפשר לשרוף קצת באש את הצד של הכף שהנחת על החלבי.
לא הבנתי את הקשר לחרוזים בקצה השני, למה זה קשור להכשר?
שונות.
תיקנתי, זו היתה וטעות שלי, לחצתי על הקישור הלא נכון ופתאום זה הפך לגלוי, אני ממש ממש מצטער, זה לא אמור לקרות. ממש סליחה ומחילה.
תיקנתי, זו היתה וטעות שלי, לחצתי על הקישור הלא נכון ופתאום זה הפך לגלוי, אני ממש ממש מצטער, זה לא אמור לקרות. ממש סליחה ומחילה.
ספרדי בסליחות עם אשכנזים ולהיפך
שלום.
הנה בתפלה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, דהיינו ספרדי ינהג כמנהג ונוסח הספרדים, ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי המתפלל במנין אשכנזי יתפלל כנוסח הספרדים וכן להיפך. אכן בסליחות יש להקל אם ספרדי נמצא במנין אשכנזי ולהיפך להתפלל עם הציבור, אף שהסליחות הם בנוסח שונה לחלוטין.
וראיתי שהגאון הרב יצחק יוסף שליט״א כתב (ימים נוראים עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאומרם בנוסח אשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר עמהם הסליחות אך בנוסח הספרדי, ודימה זאת לנוסח התפילה שהובא בספרים שישנם י״ב שערים ברקיע שדרכם עולים התפילות, ולכל שבט יש שער מיוחד שבו נכנסת התפילה, אולם התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י״ב שערים שברקיע.
אכן אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו לעניני תפילה בלבד ולא לסליחות שהם פיוטים ופזמונים. וכך כתב המגן אברהם (סימן סח): ״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון הקלירי שנתקנו ע״ד האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י״ב שערים בשמים וכו’." הנה לפנינו מעשה רב מהאר״י ז״ל שיש חילוק בין פיוטים ופזמונים לתפילה.
וחשוב לציין שעיקר הסליחות הם י״ג מדות רחמים שנאמרים אצל כל עדות ישראל.
וכיון שענין סליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, לכן אם אדם מרגיש התעלות בנוסח האחר ודאי שיש בזה טעם לשבח לאמרם באופן שהדברים משפיעים עליו מאשר לאמרם בנוסח אחר שאינו מעורר אותו. וכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ימים נוראים עמוד כ) שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה. ואלה שאונסין עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רינה ואומרים הסליחות בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות הרי הם יורדים תרתי גהנום, שמאבדים שינתם ללא תועלת, ויוצא שכרם בהפסדם כי הלא זה שמם ’סליחות’, ולא ’צעקות’.
ומסופר על הגאון רש״ז אורבעך (ר״ה עמוד ב) שהיה מחזר אחר בית כנסת שמתפללים בהתעוררות ובמתינות שאז יכל לכוון טוב יותר באמירת הסליחות, ולמדנו שהעיקר הוא כוונת הלב.
שלום.
הנה בתפלה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, דהיינו ספרדי ינהג כמנהג ונוסח הספרדים, ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי המתפלל במנין אשכנזי יתפלל כנוסח הספרדים וכן להיפך. אכן בסליחות יש להקל אם ספרדי נמצא במנין אשכנזי ולהיפך להתפלל עם הציבור, אף שהסליחות הם בנוסח שונה לחלוטין.
וראיתי שהגאון הרב יצחק יוסף שליט״א כתב (ימים נוראים עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאומרם בנוסח אשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר עמהם הסליחות אך בנוסח הספרדי, ודימה זאת לנוסח התפילה שהובא בספרים שישנם י״ב שערים ברקיע שדרכם עולים התפילות, ולכל שבט יש שער מיוחד שבו נכנסת התפילה, אולם התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י״ב שערים שברקיע.
אכן אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו לעניני תפילה בלבד ולא לסליחות שהם פיוטים ופזמונים. וכך כתב המגן אברהם (סימן סח): ״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון הקלירי שנתקנו ע״ד האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י״ב שערים בשמים וכו’." הנה לפנינו מעשה רב מהאר״י ז״ל שיש חילוק בין פיוטים ופזמונים לתפילה.
וחשוב לציין שעיקר הסליחות הם י״ג מדות רחמים שנאמרים אצל כל עדות ישראל.
וכיון שענין סליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, לכן אם אדם מרגיש התעלות בנוסח האחר ודאי שיש בזה טעם לשבח לאמרם באופן שהדברים משפיעים עליו מאשר לאמרם בנוסח אחר שאינו מעורר אותו. וכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ימים נוראים עמוד כ) שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה. ואלה שאונסין עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רינה ואומרים הסליחות בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות הרי הם יורדים תרתי גהנום, שמאבדים שינתם ללא תועלת, ויוצא שכרם בהפסדם כי הלא זה שמם ’סליחות’, ולא ’צעקות’.
ומסופר על הגאון רש״ז אורבעך (ר״ה עמוד ב) שהיה מחזר אחר בית כנסת שמתפללים בהתעוררות ובמתינות שאז יכל לכוון טוב יותר באמירת הסליחות, ולמדנו שהעיקר הוא כוונת הלב.
חילוקי דעות בין בני זוג
מידה כזו שאפשר לעכל אותה ולהכיל אותה,
כלומר, זה טבעי שיש חילוקי דעות יש בזה גם ברכה, שכל אחד מקבל חלקים מסויימים שלא קיימים בו,
במה דברים אמורים, אם השוני לא כל כך גדול, שאפשר לחיות איתו, הרי כשיש חילוקי דעות לוקח זמן רב עד שמגיעים לעמק השווה, ועוד יותר זמן עד שלומדים ומקבלים אחד מהשני, כך שבנתיים צריך לחיות עם השוני הזה, ואם השוני גדול מאוד- הדבר מקשה על הקשר הזוגי ויתכן שגם לא יגיעו להסכמה.
עוד בעיה באותו נושא..
בגדול הניתוח שלך של הגמרא הוא נכון, מדובר בחומרה שקיבלו בנות ישראל, אבל אף על פי כן החומרה הזו נחשבת לחומרה שפשטה בכל ישראל ולקבלה מושלמת והיום פוסקים להתייחס אליה כך. כך שיש להקפיד על ההרחקות בכל מקרה. זה בהחלט קשה, לכולם, ההרחקות, אולם החומרה קיימת. אתה בודאי זוכר את הסיפור המפורסם בתנא דבי אליהו בעניים ומשם לומדים הפוסקים בפשטות שהאיסור הוא כללי, אפילו לא לנגוע באצבע קלה והדבר נוגע גם למסולקות דמים, כגון יולדת, זקינה וכו'... ולכן למרות מצבכם המיוחד צריך להקפיד על ההרחקות. יתכן ויש מקום להקל בדברים שבהם יש ספק כפול, כמו כתמים וכו', אבל המקרים הללו נדירים אצל מי שלא ילדה ואני לא סבור שזה יקל עליכם בכלל.
בגדול הניתוח שלך של הגמרא הוא נכון, מדובר בחומרה שקיבלו בנות ישראל, אבל אף על פי כן החומרה הזו נחשבת לחומרה שפשטה בכל ישראל ולקבלה מושלמת והיום פוסקים להתייחס אליה כך. כך שיש להקפיד על ההרחקות בכל מקרה. זה בהחלט קשה, לכולם, ההרחקות, אולם החומרה קיימת. אתה בודאי זוכר את הסיפור המפורסם בתנא דבי אליהו בעניים ומשם לומדים הפוסקים בפשטות שהאיסור הוא כללי, אפילו לא לנגוע באצבע קלה והדבר נוגע גם למסולקות דמים, כגון יולדת, זקינה וכו'... ולכן למרות מצבכם המיוחד צריך להקפיד על ההרחקות. יתכן ויש מקום להקל בדברים שבהם יש ספק כפול, כמו כתמים וכו', אבל המקרים הללו נדירים אצל מי שלא ילדה ואני לא סבור שזה יקל עליכם בכלל.
טבילת כלים- מה ואיך צריך לטבול
אכתוב לכם ראשי פרקים של הלכות חשובות אלו בתקווה שהדברים יהיו לתועלת.
התורה ציותה אותנו (במדבר לא, כג) לטבול כלי סעודה שנרכשו מן אומות העולם במקווה טהרה על מנת להפקיע את טומאת הגויים הנמצא על הכלי (ראה ב״י יו״ד תחילת סימן קכ).
לדעת רוב הראשונים טבילת כלי מתכות היא דאורייתא ואילו כלי זכוכית יש לטבול רק מדרבנן, ובכל אופן בין אם טובל כלי מתכות או כלי זכוכית יברך לפני הטבילה ’ברוך אתה וכו’ אשר קידשנו במצוותיו וציונו על טבילת כלים’, ואם טובל רק כלי אחד יברך ’על טבילת כלי’. כלי מתכות כוללים כלי נירוסטה ופלדה וכדומה. גם מחבת טפלון חייב טבילה בברכה כיון שעשוי ממתכת, ואף שהוא מצופה בשכבה דקה של חומר סינטטי, כיון שחומר זה דק מאוד הרי הוא בטל לעיקר הכלי (הגרי״ש אלישיב מובא בספר מטבח כהלכה עמוד 95). לעומת זאת כלי אמאייל חייב בטבילה ללא ברכה וזאת מכיון שכלי מתכת זה מצופה בחומר זכוכית ועפר (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד מ’).
ולגבי כלי אלומיניום ישנה מחלוקת בפוסקים אם נחשבת כמתכת ואם יש בה חיוב טבילה, וכמו שכתב הגר״מ פינשטיין (באגרות משה יו״ד ח״ג סימן כב) שחיוב טבילה הוא רק בששת המתכות שנקטה התורה כלשון הפסוק (במדבר לא, כב): "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת", ואין אלומיניום בכללם, ולכן מסתבר שחיובם הוא רק מדרבנן. וניתן להסביר את החילוק על פי כימיה, שתרכיב החומר המתכתי שונה במהותו מהתרכיב של האלומיניום (שלחן הלוי עמוד רמו).
לעומתם ישנם דיעות המחייבות טבילה, וכן כתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ח״ב עמוד נו), והגר״מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח״ג סימן רנט) ועוד.
והנה כיון שחומר כלי האלומיניום תלוי במחלוקת ובספק הנ״ל יש להטבילו ללא ברכה, או להטבילו עם כלי אחר החייב בברכה.
והנה זכוכית כולל כל סוגי זכוכית וכגון דוראל, קוראל, פיירקס, דורלקס וכדומה, ולכן יטבילם בברכה (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד לז). ואף אם הזכוכית צבועה לנוי ניתן לטובלם (ספר טבילת כלים עמוד קצה)
כלים העשויים מכל שאר החומרים פטורים מטבילה, וכגון כלי פלסטיק, עץ, חרסינה וכדומה.
בכלי פורצליין אף שיש מחייבים טבילה ללא ברכה, אולם רבו המתירים ללא טבילה כלל כיון שהם כלי חרס, אף שהם מצופים בשכבה המעורבת בחומרים עם זכוכית. כן כתב החיד״א (שיורי ברכה סימן קכ אות ג’), וכן הכריע הגר״ע יוסף (יבי״א ח״ד יו״ד סימן ח ובהליכ״ע ח״ז עמוד רנז).
והנה גם כלי חשמל יש לטובלם כיון שהינם כלי סעודה, ובדרך כלל אם משאירים אותם אחר טבילה כמה ימים ללא שימוש הרטיבות מתייבשת ואין הכלי מתקלקל, אכן בכלי יקר שיש הפסד גדול אם יתקלקל או שהוא כלי דיגיטלי שאז הוא כמעט בודאות מתקלקל במים, ימכרנו לגוי ואחר המכירה יבקש מהגוי שישאילנו לו, ובכך נפתרים מטבילה מכיון שרק כלים השייכים ליהודי חייבים טבילה.
אכתוב לכם ראשי פרקים של הלכות חשובות אלו בתקווה שהדברים יהיו לתועלת.
התורה ציותה אותנו (במדבר לא, כג) לטבול כלי סעודה שנרכשו מן אומות העולם במקווה טהרה על מנת להפקיע את טומאת הגויים הנמצא על הכלי (ראה ב״י יו״ד תחילת סימן קכ).
לדעת רוב הראשונים טבילת כלי מתכות היא דאורייתא ואילו כלי זכוכית יש לטבול רק מדרבנן, ובכל אופן בין אם טובל כלי מתכות או כלי זכוכית יברך לפני הטבילה ’ברוך אתה וכו’ אשר קידשנו במצוותיו וציונו על טבילת כלים’, ואם טובל רק כלי אחד יברך ’על טבילת כלי’. כלי מתכות כוללים כלי נירוסטה ופלדה וכדומה. גם מחבת טפלון חייב טבילה בברכה כיון שעשוי ממתכת, ואף שהוא מצופה בשכבה דקה של חומר סינטטי, כיון שחומר זה דק מאוד הרי הוא בטל לעיקר הכלי (הגרי״ש אלישיב מובא בספר מטבח כהלכה עמוד 95). לעומת זאת כלי אמאייל חייב בטבילה ללא ברכה וזאת מכיון שכלי מתכת זה מצופה בחומר זכוכית ועפר (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד מ’).
ולגבי כלי אלומיניום ישנה מחלוקת בפוסקים אם נחשבת כמתכת ואם יש בה חיוב טבילה, וכמו שכתב הגר״מ פינשטיין (באגרות משה יו״ד ח״ג סימן כב) שחיוב טבילה הוא רק בששת המתכות שנקטה התורה כלשון הפסוק (במדבר לא, כב): "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת", ואין אלומיניום בכללם, ולכן מסתבר שחיובם הוא רק מדרבנן. וניתן להסביר את החילוק על פי כימיה, שתרכיב החומר המתכתי שונה במהותו מהתרכיב של האלומיניום (שלחן הלוי עמוד רמו).
לעומתם ישנם דיעות המחייבות טבילה, וכן כתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ח״ב עמוד נו), והגר״מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח״ג סימן רנט) ועוד.
והנה כיון שחומר כלי האלומיניום תלוי במחלוקת ובספק הנ״ל יש להטבילו ללא ברכה, או להטבילו עם כלי אחר החייב בברכה.
והנה זכוכית כולל כל סוגי זכוכית וכגון דוראל, קוראל, פיירקס, דורלקס וכדומה, ולכן יטבילם בברכה (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד לז). ואף אם הזכוכית צבועה לנוי ניתן לטובלם (ספר טבילת כלים עמוד קצה)
כלים העשויים מכל שאר החומרים פטורים מטבילה, וכגון כלי פלסטיק, עץ, חרסינה וכדומה.
בכלי פורצליין אף שיש מחייבים טבילה ללא ברכה, אולם רבו המתירים ללא טבילה כלל כיון שהם כלי חרס, אף שהם מצופים בשכבה המעורבת בחומרים עם זכוכית. כן כתב החיד״א (שיורי ברכה סימן קכ אות ג’), וכן הכריע הגר״ע יוסף (יבי״א ח״ד יו״ד סימן ח ובהליכ״ע ח״ז עמוד רנז).
והנה גם כלי חשמל יש לטובלם כיון שהינם כלי סעודה, ובדרך כלל אם משאירים אותם אחר טבילה כמה ימים ללא שימוש הרטיבות מתייבשת ואין הכלי מתקלקל, אכן בכלי יקר שיש הפסד גדול אם יתקלקל או שהוא כלי דיגיטלי שאז הוא כמעט בודאות מתקלקל במים, ימכרנו לגוי ואחר המכירה יבקש מהגוי שישאילנו לו, ובכך נפתרים מטבילה מכיון שרק כלים השייכים ליהודי חייבים טבילה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
